וגנר נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ - שותפות מוגבלת

פסק דין

1.תביעתה של התובעת לקבלת סך של 1,500 ₪ מהנתבעת. לטענת התובעת, היא הייתה לקוחה של הנתבעת וקיבלה ממנה חבילת שירותי אינטרנט, טלפון וטלוויזיה בכבלים. בשלב מסוים פנתה התובעת לנתבעת ובקשה להגדיל את מהירות הגלישה באינטרנט, בשיחת טלפון בין התובעת לבין נציג הנתבעת הובטח כי ישלח לה טכנאי להסדרת העניין וסוכם כי הגדלת הגלישה תיעשה ללא חיוב כלשהו. לאחר שהעניין הוסדר חייבה הנתבעת את התובעת, בניגוד למוסכם, בסכום של 380 ₪. עוד טענה התובעת כי בשלב מסוים היא עברה לחברה אחרת והחלה לקבל את השירותים ממנה, והנתבעת פנתה אליה באמצעות בא כוחה במכתב לגביית סכום החוב, שלטענת התובעת נבע מאותו חיוב מוטעה.

2.הנתבעת לא חלקה על כך כי התובעת חויבה, בניגוד למוסכם, בסך של 380 ₪ (בתוספת מע"מ בסכום כולל של 431.69 ₪), אך היא טענה כי התובעת זוכתה לאחר מכן בסכום זה, צרפה חשבוניות והצביעה על הזיכוי שנעשה. כן הוסיפה הנתבעת וטענה כי החוב נובע משירותים נוספים שהתובעת קבלה מהנתבעת בסמוך להפסקת מתן השירות והדבר כלל אינו קשור בחיוב המוטעה.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ושמעתי את טענותיהם בשתי ישיבות: האחת שהתקיימה ביום 26.12.13 )בה התובעת ציינה שלא קיבלה את כתב ההגנה ובקשה שהות ללמוד את הנטען בו ונעתרתי לבקשתה) והשנייה היום, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4.תביעתה של התובעת הוגשה בעקבות מכתב התראה שנשלח לה ע"י ב"כ הנתבעת ולפיו חובה לנתבעת מסתכם בסך של 751 ₪, זאת לאחר שהתובעת התנתקה משירותי הנתבעת ועברה לחברה מתחרה אחרת.

5.מהראיות שהונחו בפני עולה בבירור כי סכום החוב אינו כולל את החיוב המוטעה. עיון בחשבונית חודש נובמבר 2012 מלמד כי חשבונית זו כללה (בחלק המתייחס לשירותי הטלוויזיה) זיכוי (כולל מע"מ) בסך של 175.62 ₪ שנובע מניכוי סך של 333.63 ₪ מדמי המנוי החודשיים הקבועים בסך של 167.24 ₪ (ללא מע"מ). במילים אחרות בחשבונית זו זוכתה התובעת בסכום של כ-390 ₪ (כולל מע"מ). למרות שהחיוב המוטעה הינו בגין שירותי אינטרנט, הבהירה הנתבעת כי הזיכוי בוצע בחלק החשבונית המתייחס לשירותי הטלוויזיה וציינה כי הדבר נעשה מסיבות טכניות הקשור לזהות נותן השירות (אצל הנתבעת) בכל מרכיב ומרכיב. משהוברר כי בתקופה הרלוונטית לא היה זיכוי אחר שעמד על הפרק, והתובעת לא טענה בעניין זה כלל, אין לי אלא לקבל הסבר זה. בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי בהפרש (בין החיוב החיוב המוטעה לבין הזיכוי הנ"ל) בסך של 41.34 ₪ זוכתה התובעת בחודש דצמבר 2012.

6.מכאן, הטענות שמעלה התובעת הינן למעשה טענות הגנה מפני החוב הנטען של הנתבעת כלפיה בגין השירותים שניתנו סמוך להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. טענות אלה מקומן, כטענות הגנה, בתביעה שתוגש ע"י הנתבעת נגד התובעת, אם תוגש, בגין החוב.

7.מעבר לדרוש, אציין כי התובעת לא הצליחה לשכנע כי אין היא חייבת את הסכום הנטען, לנתבעת. ראשית, ניכר כי התובעת התנתקה משירותי הנתבעת לא באופן מסודר, שכן התובעת ביטלה את הוראת החיוב בכרטיס האשראי וברי כי נותרה תקופה שהתובעת לא שילמה בגינה עבור השירותים. שנית, נראה שגם התובעת מודעת לכך שעליה לשלם סכום לנתבעת, היא ציינה בכתב התביעה כי עתירתה למעשה "לעשות חישוב של הסכום שהיא חייבת בו".

8.כאן המקום לציין כי התובעת נאחזת במכתב שנשלח לה על ידי הנתבעת בו צוין כי חובה מסתכם בסך של 46.94 ₪ בלבד (הוצג במכלול ת/1). ברם, מכתב זה אינו מציג את התמונה במלואה והסיבה לכך הובהרה. הובהר כי החיוב של לקוחות הנתבעת נעשה, מצרכיה שלה, בשלושה חיובים נפרדים: חיוב עבור שירותי אינטרנט, חיוב עבור שירותי טלוויזיה וחיוב עבור שירות טלפוניה. הדבר עולה מהחשבוניות הנפרדות שמונפקות (וראו לעניין זה החשבוניות שצורפו לכתב ההגנה). בנוסף לכך, באותו יום ממש בו נשלח המכתב עלי נסמכת התובעת, נשלח מכתב נוסף המציין חוב של 453.86 ₪. עיון בשני המכתבים מראה שהאחד מתייחס לשירותי אינטרנט וכבלים והשני לשירותי הטלוויזיה.

9.התובעת מוסיפה ומלינה על כך שהחוב הלך ותפח עם הזמן והגיע עד לסך של 733 ₪. אכן, במכתב שנשלח לתובעת על ידי ב"כ הנתבעת צוינו סכומים גבוהים מסכומי הקרן, אך זאת לאחר שלסכומי הקרן התווספו הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות נוספות.

10.הנתבעת פירטה לפרטי פרטים ממה מורכב החוב, היא ציינה את המועדים המדויקים בהם הופסקו השירותים וציינה באופן מדויק עבור אילו תקופות חויבה התובעת. בגין שירותי הטלוויזיה חויבה התובעת בסך של 46.94 ₪ בגין התקופה עד 16.1.13 – מועד ניתוקה משירותים אלה; בגין שירותי האינטרנט חויבה התובעת בסכום של 453.86 ₪ בגין חיוב חודש נובמבר שבוטל ע"י התובעת בניכוי סך של 41.34 ₪; ובגין שירותי הטלפון סך של 232 ₪ עבור חודש נובמבר ועד הפסקת שני קווי הטלפון בתאריכים 23.1.13 ו-10.2.13.

11.לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 250 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: